טויטו ואח' נ' אפקים השקעות בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשת רשות ערעור על שש החלטות שניתנו בבית משפט השלום בפתח-תקוה במסגרת תביעה כספית שהגישו המבקשים נגד המשיבות.

מיד יאמר, כי דין הבקשה להידחות על כל סעיפיה.

החלטות בית משפט קמא, רובן ככולן, הנן החלטות דיוניות אשר נוגעות לאופן ניהול ההליך בבית משפט קמא ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, לא מצאתי כי נפל בהן כל פגם המצדיק סטייה מהכלל לפיו אין מתערבים בהחלטות מסוג זה (ראו למשל רע"א 6195/12 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שימר (25.10.12) .

מעבר לכך, מרבית ההחלטות הנן מסוג ההחלטות שלא ניתן לבקש לגביהן רשות ערעור על פי צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009 (להלן: "הצו") ולגבי חלקן חלף המועד להגשת בקשת רשות ערעור.

להלן ההחלטות אליהן מתייחסת בקשת רשות הערעור-

החלטה מיום 30.12.12 (ניתנה על ידי כב' השופטת ש' קמיר-וייס) – במסגרתה התקבלה בקשת המשיבים להארכת מועד להגשת כתב הגנה. מעבר לעובדה כי המועד להשיג על החלטה זו חלף עבר לו מזה למעלה משנה, הרי שהחלטה מסוג זה נכנסת לגדר סעיף 1(2) לצו ולא ניתן לבקש רשות לערער עליה.

החלטה מיום 24.3.13 (ניתנה ע"י כב' השופטת ש' קמיר-וייס) – בה נקבע כי בקשת המבקשים למתן צווים למשטרת ישראל ולבנק דיסקונט, תידון ותוכרע לאחר מתן החלטה בבקשות המשיבים לסילוק התביעה על הסף ובהתאם לתוצאה.

גם המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו חלף מבלי שהתבקשה הארכת מועד להגשתה ויש לדחות את הבקשה ולו מטעם זה. בנוסף, מדובר בהחלטה שעניינה קביעת שלבי הדיון בהליך, ועל כן נכנסת לגדר סעיף 1(4) לצו.

החלטה מיום 14.1.14 (ניתנה ע"י כב' השופטת ע' יוסף-קוזין) – בה נקבע כי בקשת המבקשים למתן הוראות תידון במועד הדיון. אף עניינה קביעת שלבי הדיון בתיק והיא נכנסת לגדר סעיף 1(4) לצו.

החלטה מיום 14.1.14 (ניתנה ע"י כב' השופטת ע' יוסף-קוזין) – במסגרתה נדחתה- בהסכמת הצדדים- שעת הדיון בתיק , ונקבע כי בדיון יידונו הבקשות לסילוק על הסף, וכי בשל קוצר הזמן לא יישמעו עדים במועד זה. מדובר בהחלטה שעניינה קביעת שעת דיון, שלבי הדיון והזמנת עדים, והיא נכנסת לגדר סעיפים 1(1), 1(4) ו-/(5) לצו ולא תינתן רשות לערער עליה.

החלטה מיום 22.1.14 (ניתנה ע"י כב' השופטת ע' יוסף קוזין) – במועד זה שמע בית משפט קמא את טענות הצדדים בעניין הבקשות לסילוק התביעה על הסף, וקבע כי החלטה בבקשות תישלח לצדדים. הא ותו לא. לטענת המבקש בבקשה שלפני, בימ"ש קמא לא דן בעניין זימון עדים או באופן המשך ניהול ההליך, ולא ברר את התשתית העובדתית לצורך מתן החלטה בבקשות לסילוק על הסף.

אין בהחלטה זו כל קביעה אופרטיבית. למעשה אין בהחלטה זו כל קביעה שהיא, אלא כי על הצדדים להמתין להחלטה בבקשות לסילוק על הסף ובקשת רשות ערעור בעניין זה תמוהה (בלשון המעטה).

החלטה מיום 6.2.14 (ניתנה ע"י כב' השופטת ע' יוסף-קוזין) – במסגרתה נדחתה בקשת המבקשים שלא ליתן החלטות בבקשה לסילוק תביעתם על הסף. בימ"ש קמא חזר ודחה את בקשת המבקשים לזימון עדים וקבע כי יתייחס בהחלטתו גם לעניין זה. המבקשים טוענים, כי שגה בימ"ש קמא בדחותו את הבקשה בכלל, ובפרט בכל הנוגע להזמנת העדים. סירובו של בימ"ש קמא לבקשתם להזמנת עדים לא נומק ובימ"ש קמא אף לא יכול היה לנמק את הסירוב מבלי שהובא לו תוכן עדותם.

גם בטענה זו לא מצאתי ממש. גם כאן מדובר בהחלטה הקובעת את שלבי ניהול ההליך, פררוגטיבה המסורה לערכאה הדיונית. לא רק שלא ניתן לראות בהחלטת בימ"ש קמא ליתן החלטה בבקשה לסילוק התביעה על הסף כהחלטה בלתי סבירה, אלא שזהו תפקידו של בית המשפט – ליתן החלטה בבקשות המונחות לפניו – ונראה כי דווקא מתן החלטה אחרת כפי שמבקשים המבקשים, היינו, שלא ליתן החלטה בבקשות לסילוק על הסף טרם שמיעת הראיות בתיק, הינה בגדר חריג. אשר לדחיית הבקשה לזימון עדים – במסגרת דיון בבקשה בכתב על פי תקנה 241 לתקסד"א, רשאי בית משפט להחליט על יסוד הבקשה והתשובות לה, או לאחר חקירת המצהירים, על פי שיקול דעתו (תקנה 241(ד)), ולא מצאתי מקום להתערב בכך בשלב זה.

מה גם שפתוחה הדלת בפני המבקשים להשיג על ההחלטה שתינתן בבקשה לסילוק על הסף לגופה, ככל שיעלה הצורך.

סיכומו של דבר – על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

מהנימוקים שלעיל עולה, כי לא היה כל מקום להגיש את הבקשה מלכתחילה. הבקשה, ככל שהיא מתייחסת להחלטות מסוימות של בימ"ש קמא, הוגשה בשיהוי רב, ללא כל הסבר לשיהוי, ולגבי החלטות אחרות הוגשה הבקשה למרות שמדובר בהחלטות שהצו חל עליהן. הרושם שנוצר הוא כי כל מטרתם של המבקשים למנוע מתן החלטה בבקשת המשיבים לסילוק תביעתם על הסף, ולשם כך הם מעלים טענות מן הגורן ומן היקב.

הבקשה עצמה הוגשה באריכות ובאופן מסורבל, ומחזיקה למעלה ממאה עמודי נספחים, וכבר עמדתי על כך בהחלטה מיום 16.2.14.

זמנו של בית המשפט אינו הפקר.